תיקון הלוקס ולגוס בגישה זעיר פולשנית
בוהן קלובה (הלוקס ולגוס) - Hallux valgus
לצפייה בהרצאה מצולמת בנושא יש ללחוץ כאן
הטיפול
הטיפול בהלוקס ולגוס יכול להיות ניתוחי או לא ניתוחי.
במידה והעיוות לא כואב ולא מפריע בנעילת נעליים (מומלץ לחפש נעל רחבה מספיק כדי שלא יווצר לחץ) אין צורך בטיפול ניתוחי. ניתוח לתיקון העיוות על בסיס קוסמטי אינו מוצדק מאחר ובכל סוג של התערבות ישנם סיכונים. גם בעיוות של האצבעות הקטנות (אצבעות פטיש) ניתן לטפל באופן לא ניתוחי ע”י שרוולי סיליקון שמונעים את החיכוך בנעל , וכשהכאב נובע מלחץ בחלק התחתון של כף הרגל, מדרסים עם פד מטטרסלי יכולים לעזור.
אם לא הצלחנו להפיג את הכאב בשיטות הלא ניתוחיות, האפשרות הניתוחית עולה על הפרק.
ניתן לבצע את הניתוח בשתי הרגליים בעת ובעונה אחת.
הסיבה לכאב
מהות העיוות
העיוות המדובר כולל הטיה פנימית של עצם המסרק הראשונה, והטיה חיצונית של בסיס הגליל המקורב הראשון , כך שנוצרת זווית הנראית כלפי חוץ כ “עצם חדשה שצמחה”. לעיתים העיוות כולל גם סיבוב של הבוהן הגדולה , עיוות של האצבעות הקטנות משנית להעברת כוחות הדריכה אליהן (אצבעות פטיש), ויבלות כואבות בחלק התחתון של כף הרגל.
רקע
הלוקס ולגוס הינו עיוות שכיח בקרב חברות הלובשות נעליים, הגורמים השכיחים לעיוות הם רקע משפחתי (גנטי) ונעילת נעליים בעלי עקב גבוה וחלק קדמי צר באזור האצבעות.
שלבי הניתוח
הניתוח מתבצע בד"כ תחת טשטוש והרדמה אזורית של הקרסול. לאחר רחצת הרגל כורכים חוסם עורקים שעוצר את זרימת הדם לכף הרגל ומאפשר למנתח לעבוד בסביבה נקיה ובאופן מדויק.
החתך הראשון מתבצע בין הבהן הראשונה לשניה, ודרך חתך זה מנתקים את הגיד אשר מושך את הבהן הראשונה ותורם לעיוות.
החתך השני מתבצע בחלק הפנימי של כף הרגל מעל אזור הבליטה הגרמית, מתבצע ניסור של הבליטה עצמה (בוניון) , מתבצע ניסור של עצם המסרק הראשונה והסטת החלק המרוחק לכיוון חיצוני ובדרך זו תיקון העיוות, שני חלקי העצם מקובעים ע"י ברגים קטנים אשר חודרים לעצם (בד"כ אינם בולטים או כואבים, ואין צורך להוציאם).
במידה ועדיין ישנה נטייה פנימית של הבוהן יתבצע ניסור נוסף, והפעם של בסיס הגליל המקורב וזאת לצורך שינוי הציר, גם במקרה זה נשתמש בבורג או מהדק עצם לקיבוע.
בשלב האחרון של הניתוח מתבצע תיקון מעטפת המפרק והאיזון הסופי של הבוהן.
לאחר הניתוח
לאחר הניתוח כף הרגל נחבשת בחבישה מרופדת, ונעל דרקו (סנדל קשיח) תונח על הרגל בחדר הניתוח.
החבישה תוסר ע”י המנתח בלבד בביקורת המרפאה- אין להרטיב או להוריד את החבישה לבד, ויש להודיע למנתח במקרה של עליית חום, הפרשה מרובה (הפרשה דמית קלה בחבישה קורית בד”כ ואינה מהווה בעיה) או כאב מתגבר שאינו מופג ע”י טיפול תרופתי.
בימים הראשונים על כף הרגל להיות מונחת על מספר כריות כדי לאפשר לפצע להרפא ללא נפיחות .
מותר ללכת על הרגל אך ורק עם הנעל הקשיחה (נעל דרקו), בכל מקרה לא מחוץ לבית ורק למטלות חיוניות (לאכול, להתרחץ וכו’)
בימים הראשונים יש ליטול תרופות נגד כאבים (מרשם ינתן טרם הניתוח).
כשבועיים לאחר הניתוח יוסרו התפרים במרפאה, ובמקרה של תיקון עיוות אצבעות פטיש, יש להגיע למרפאה לאחר חודש להוצאת הפינים.
כשישה שבועות לאחר הניתוח ניתן בד”כ לחזור לנעל רגילה.
סיכונים בניתוח
- זיהום בשיעור של 1%
- הפרעות תחושה, צלקת מעובה ,הפרעות בריפוי , כאב לא מוסבר.
- נפיחות בכף הרגל, יכולה להמשך עד שנה מהניתוח (בד”כ 3-6 חודשים).
- חזרה של העיוות עד כדי 10% מהמקרים!- תלוי גם בשיתוף הפעולה לאחר ניתוח , והימנעות מנעילת נעליים לוחצות.
- עיוות הפוך של הבוהן- מאד לא שכיח!
- (הפרעה בזרימת הדם לעצם) והופעת שינויים ניוונים במפרק- מאד לא שכיח!
עיוות הבהונות הקטנות
כולל- בהונות פטיש (hammer toes) , פריקת עצמות המסרק וכאבים בכרית כף הרגל (מטטרסלגיה).
הבהונות הקטנות של כף הרגל, פועלות הן באופן עצמאי במהלך ההליכה, בעיקר ברגליים יחפות, והן כחלק ממנגנון הדריכה בשלב הרמת הרגל (toe off) .
עיוותים של הבהונות הקטנות יכול לנבוע מהפרעה או חוסר איזון של השרירים בכף הרגל או כתוצאה מהעברת עומס הדריכה העיקרי, מהבוהן הגדולה אל הבהונות הקטנות.
מחלות שרירים, מחלות עצביות, שברים או קרע בגידים יכול לגרום לחוסר איזון של השרירים הפנימיים בכף הרגל וכתוצאה מכך לעיוות הבהונות, אולם ברוב המקרים הגורם לעיוות יהיה שינוי של תבנית ההליכה, על רקע של עיוות הבוהן הגדולה, שחיקת מפרק או מבנה אנטומי לא תקין.
במהלך ההליכה, הבוהן הגדולה אמורה לשאת כ 30% ממשקל הגוף בשלב הסופי של הדריכה, ואולם, במקרים בהם מופעל עומס יתר על אזור הבהונות הקטנות ישנה התרופפות והתארכות של הרצועה התומכת מתחת לבהונות, וכתוצאה מכך, מופיעים עיוותים דוגמת “בוהן פטיש”, יבלות, וכאבים בכרית כף הרגל.
כאבים בכרית כף הרגל (מטטרסלגיה) , נובעים עקב התרופפות הרצועה ותת- פריקה של ראשי עצמות המסרק אשר מפעילות לחץ על העור ועקב כך נוצרות היבלות.
שפשוף בחלק הגבי של אצבעות כף הרגל יכול להיווצר כאשר הבוהן מקבלת מנח דמוי פטיש ונלחצת אל מול הנעל.
הטיפול בכאבים בכרית כף הרגל, יכלול בד”כ שימוש במדרסים עם הגבהה (כרית מטטרסלית) הממוקמת מעט אחורית לאזור היבלת הכואבת, כאשר המטרה של אותה הגבהה היא הורדה של העומס על ראשי עצמות המסרק הבולטים.
כאבים הנובעים משפשוף הנעל אל מול הבהונות הקטנות במקרה של בהונות פטיש, יכלול שימוש בגרב סיליקון זעירה המולבשת על הבוהן הכואבת.
במידה והכאב לא מרפה למרות האמצעים השמרניים ניתן לשקול ביצוע ניתוח.
במהלך ניתוח מבוצע חתך מעל הבהונות המעוותות, ניסור קצות המפרק וישור הבוהן, לסיום מקבעים את הבהונות עם פין מתכתי למשך חודש.
במקרים בהם עצמות המסרק בולטות ויוצרות יבלות כואבות, ניתן לנתח ובאמצעות ניסור וקיבוע עצם המסרק, לאחר שמרחיקים אותה מאזור הדריכה.
צילום כף רגל עם עיוות ניכר של הבהונות הקטנות, ועיוות הבוהן הגדולה.
צילום כף הרגל לאחר התיקון. שימו לב למסמרים המקבעים את הבהונות השניה והשלישית, המסמרים מוצאים לאחר כחודש מהניתוח.
בשנים האחרונות נכנסה לשימוש שיטת ניתוח אשר שינתה לטובה את תוצאות הניתוח גם מבחינה קוסמטית
וגם מבחינת יכולת התיקון.
בגישה זעיר פולשנית מבוצע הניתוח תחת שיקוף המאפשר תיקון מדויק של העיוות, ניסור עדין של העצם על
ידי מקדח בעל יכולת ניסור במהירות נמוכה ומומנט גבוה, ובכך נמנע חימום מוגזם של העצם והרקמות.
הקיבוע מתבצע על ידי ברגים המוחדרים דרך חתכים זעירים ללא פגיעה בשרירים ובגידים.
מיד לאחר הניתוח ניתן לדרוך על הרגל וההחלמה קלה יותר בהשוואה לניתוח הפתוח.
ברוב המקרים ניתן לבצע את הניתוח בשיטה זו, והשיטה מתאימה גם לעיוותים קשים ביותר של כף הרגל.